החלטה בתיק ע"ע 35705-09-13

ניתנה ביום 06 נובמבר2013

אסנת ברזני                                                                                         ה מבקשת

­

-

כהן שמואל יזום והשקעות בע"מ                                                    המשיבה

בשם המבקשת: עו"ד אלישע דיקמן

בשם המשיבה : עו"ד אלי וזאנה

ה ח ל ט ה

השופט אילן איטח

1.                 לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (השופט דניאל גולדברג ונציגי הציבור מר מיכאל בר און ומר גדעון שמיר; ס"ע 19635-08-10) מיום 14.8.13, בו בעיקרו של דבר נדחתה תביעת המבקשת תוך חיובה בשכר טרחת עו"ד המשיבה בסך של 15,000 ש"ח.

2.                 המבקשת הגישה לבית הדין תובענה ובה ביקשה לחייב את המשיבה בתשלום זכויות שונות בגין שתי תקופות עבודה וסיומן. סכום התביעה עמד על סך של 305,721 ש"ח. במהלך בירור התביעה זנחה המבקשת טענות עובדתיות שהעלתה ובהתאם זנחה רכיבי תביעה שונים. 

3.                 בפסק הדין מושא הבקשה, דחה בית הדין את תביעת המבקשת ברובה, למעט תשלום דמי חגים, פדיון חופשה וגמול עבודה עבור שעות נוספות ופסק למבקשת סך של כ- 1,600 ש"ח. בית הדין קבע כי עדות המבקשת לא היתה מהימנה וכי תביעתה, אשר הוגשה כלאחד יד, כללה טענות מופרכות. בין היתר, נדחתה טענת המבקשת לפיה התפטרותה בתום התקופה הראשונה נעשתה מחמת פגיעה בזכויות קוגנטיות והתקבלה טענת המשיבה כי הדבר נעשה לצורך נסיעה לחו"ל; נדחתה טענת המבקשת לפיה פיטוריה בתום התקופה השניה נעשו מחמת הריונה ונקבע כי פיטוריה נעשו לרגל סגירת החנות וכי המבקשת דחתה את הצעת המשיבה לעבור ולעבוד בסניף אחר. לאור התוצאה חייב בית הדין את המבקשת לשלם למשיבה שכר טרחת עו"ד בסך של 15,000 ש"ח.

הבקשה וטענות הצדדים:

4.                 המבקשת הגישה ערעור המופנה כלפי שני ענינים: האחד, טענתה כי פיטוריה בתום התקופה השניה נעשו מחמת הריונה ובניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח - 1998; השני, חיובה בשכר טרחת עו"ד שעה שהמשיבה לא יוצגה בהליך. כן נטען כי הסכום שנפסק חורג ממדיניות בית הדין והוא בבחינת סכום עונשי ולא  מידתי. ביחד עם הודעת הערעור הוגשה הבקשה לעיכוב ביצוע תשלום הוצאות המשפט שהושתו על המבקשת - היא הבקשה שלפני. לטענת המבקשת סיכויה לזכות בערעור טובים. בהיבט של מאזן הנוחות טוענת המבקשת, כי למרות שמדובר בפסק דין כספי, הרי שתשלום מיידי של ההוצאות הכבדות מכביד עליה ועל משפחתה. לטענת המבקשת, נוכח מצבה הכלכלי לא תהיה באפשרותה לעמוד בתשלום ההוצאות שהושת עליה, ללא נטילת הלוואה. בקשר לכך נטען כי המבקשת אינה מתפרנסת, אם לילדה בת 4, משלמת מידי חודש בחודשו משכנתה, ונסמכת על הכנסתו הצנועה של בעלה ועל תמיכתם לא קבועה של הוריה. בנסיבות אלה, כך לטענת המבקשת, הנזק שייגרם לה אם לא יעוכב תשלום ההוצאות, גדול לאין שיעור מהנזק שעשוי להיגרם למשיבה, גוף עסקי משמעותי, אם יעוכב תשלום ההוצאות ובסופו של דבר יידחה בערעור. עוד נטען כי בהתחשב בסיכויי הערעור שאינם משוללי יסוד, לא ייגרם למשיבה נזק בלתי הפיך אם יעוכב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור.

5.                 המשיבה מתנגדת לבקשה הן בשל העובדה שסיכויי הצלחה בערעור אינם גבוהים והן בשל האפשרות הסבירה להשיב את המצב לקדמותו. לטענתה, מדובר בפסק דין מנומק כראוי, מבוסס על ממצאים עובדתיים, שערכאת הערעור אינו נוטה להתערב בהם. עוד נטען כי המבקשת לא הוכיחה כי אם תזכה בערעור ויבוטלו ההוצאות שהושתו עליה, לא ניתן יהיה לגבות חזרה את הסכום שתשלם למשיבה. לטענת המשיבה, מדובר בסעד כספי נמוך עבור חברה גדולה וותיקה ועל כן לא יהיה כל קושי להחזיר את הגלגל לאחור ולהשיב למבקשת את ההוצאות ששולמו על ידה, אם כך ייפסק בערעור. מכל מקום, כך לטענת המשיבה, ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בקביעת הערכאה הדיונית בנושא הוצאות משפט.